פסק-דין בתיק ו"ע 1026/00

האם יש להתיר ניכוי של כל ההוצאות שהוציא בגין שכר טרחת עורך דין המוכר של זכות במקרקעין, במשך שנים רבות, או שיש להכיר בהוצאות סבירות בלבד.

עובדות הצריכות לעניין

1.         העוררים יחד עם קבוצות אחרות היו שותפים בבעלות של קרקע ששטחה הכולל הוא 6,350 מ"ר בשכונת אבו תור בירושלים. העוררים ושותפים אחרים מכרו את זכויותיהם בקרקע בעסקת קומבינציה שעשו עם ליאל חברה לבניין ונכסים בע"מ ואחרים, על פני הסכם הקומבינציה, שחתמו העוררים, האפוטרופוס הכללי ואחרים ביום 16/5/1992 עם הקונים, שווי העסקה נקבע לסכום של 2,754,375 ש"ח, וחלקם של העוררים הוא 1,836,232 ש"ח.

2.         בשנת 1996 הוצאו לעוררים שומות, כל אחד לפי חלקו, וביום 23/6/1997 השיגו העוררים על שומות אלה. ביום 28/6/1998 ניתנו החלטות המשיב בהשגות, ובין היתר הוכר לעוררים ניכוי הוצאות שכר טרחת עורך דין בסכום גלובלי של כ-2% משווי העסקה בתוספת מע"מ (נספחים 4 ו-5 לכתב הערר).

3.         ביום 12/1/1999 הגישו העוררים בקשה לתיקון השומה, במסגרת ניסיון להסדר בעניין מס שבח שיושת על העוררים (נספח 6 לכתב הערר). המשיב תיקן את השומה והתיר ניכוי הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור 6.5% משווי העסקה בתוספת מע"מ (נספח 7, סעיף 7).

4.         העוררים הגישו השגה נוספת ביום 11/4/1999, לפיה קביעת הוצאות שכר טרחת עורך דין לפי אחוז משווי העסקה, היא שרירותית ואינה עולה בקנה אחד עם התשלומים שהעוררים שילמו בפועל לעורכי דינם, על פי קבלות שהוסיפו והגישו למשיב (נספח 8).

            המשיב דרש להמציא לו ראיות על פעילות מתמדת שבגינן שולמו הוצאות כאמור, וזאת בנוסף לקבלות שהגישו עוד אז (נספח 9).

5.         ביום 6/2/2000 ניתנה החלטת המשיב בהשגה, שבה פירט המשיב את נימוקיו להכיר בהוצאות שכר טרחת עורכי הדין של העוררים, בגין כל אחת מן הפעולות שבשלן שולם שכר טרחת עורך דין בעסקה האמורה,ואלו הן:

            א.         פעולות להשבחה תכנונית;

ב.                  טיפול בהסכמי רכישה;

ג.                   ניהול הליך של שומה מכרעת בגין היטל השבחה;

ד.                  טיפול במס רכוש;

ה.                  טיפול במס רכישה ובהיטל השבחה;

ו.                    טיפול בהשבחה לא-תכנונית;

ז.                   טיפול בביצוע הסכם המכירה.

החלטה זו היא נשוא ערר זה.

טענות העוררים

6.         העוררים טוענים כי על המשיב להכיר בכל ההוצאות שהוצאו בפועל ולמעשה בגין שכר טרחת עורכי דין, ואין נפקא מינא שהוצאות אלה היו בשיעור גבוה (כדי 55% משווי העסקה, כטענת המשיב). עוד טוענים העוררים, כי בגדר סעיף 39(1) ו-(7) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג- 1963 ( להלן: " החוק") , על המשיב להכיר בכל ההוצאות שהוכיחו את תשלומם, בגין שכר טרחת עורכי דינם, יהיה אשר יהיה שיעורם, ובכך להימנע מהטלת מס על "רווחים מדומים", ולקיים את תכלית החוק - למיסוי הרווח הכלכלי שצומח לבעל המקרקעין. העוררים מוסיפים, כי במקרה דנן היו דרושות פעולות מיוחדות של עורכי דינם, בהיותם תושבי ארצות הברית שאינם מצויים  בארץ ואינם זמינים לטפל בכל מיני פעולות. אופי הפעולות ואורך הזמן שנדרש לטיפול בפעולות האמורות, הן סיבה מוצדקת להכיר בכל הסכומים ששילמו לעורכי דינם.

            העוררים שוללים את טענות המשיב, כי הם לא שילמו בפועל תשלומים אלה בגין שכר טרחת עורכי דין, שעלו על השבח שנבע מן העסקה, וכי בכל מקרה, הוצאות אלה לגבי כל רכיבי הפעולות - אינן סבירות.

טענות המשיב